דו"ח רווח והפסד

דוח רווח והפסד הוא הדו"ח החשוב ביותר לניהול העסק. הדוח מציג בתמצית את ההכנסות של העסק, את ההוצאות שלו ואת הרווח שנותר לאחר ניכוי ההוצאות מההכנסות.

ההכנסות נלקחות מחשבוניות המס, מחש/קבלה ומחש/זיכוי. כלומר, חשבונית שהפקת ללקוח מגדילה את ההכנסות בסכום החשבונית. חכתן והלקוח לא שילם את החשבונית, עדיין דו"ח רווח והפסד יציג רווח. התשלומים של הלקוחות מוצגים בדוח אחר, שנקרא דוח תזרים מזומנים, שיש לו חשיבות משל עצמו.

כספית מכניסה לדו"ח רק חשבוניות שהודפסו. כלומר חשבוניות שלא הודפסו וחשבוניות שבוטלו אינן מחושבות בדו"ח.

ההוצאות נלקחות ממאגר ההוצאות הקבוע. כלומר הוצאות שנמצאות במאגר ההוצאות הזמני אינן מחושבות בדו"ח.

סדר ההצגה של הפרטים בדו"ח רווח והפסד הוא כך:

הכנסות ואז הוצאות ואז ההפרש בינהן שהוא הרווח.

אח"כ מוסיפים את ההכנסות וההוצאות מפעולות אחרות, לבסוף מוסיפים את הוצאות המימון ומקבלים את הרווח הנקי.

ההיגיון הוא זה:

הכנסות מפעולות אחרות

הכנסות מפעולות אחרות הן הכנסות שמפעולות שלא במסגרת העסקים הרגילים. לדוגמה:

נניח שהעסק שלך הוא תיקון מכשירי חשמל. אם במקרה תתווך במכירת דירה ותקבלו עמלה, אז זו פעולה חריגה שלא שייכת לפעילות העסקית הרגילה שלך.

מצד שני אם אתה מתווך דירות אז הכנסה מתיווך היא פעילות עסקית רגילה, אבל מכירת מיקרית של תנור חימום היא הכנסה מפעילות אחרת.

הבסיס לסיווג הוא ניסיון להבדיל בין הפעילות "הרגילה" שחוזרת מדי שנה לבין פעילות חריגה חד-פעמית שלא תחזור.

כשקוראים את דוח רווח והפסד ומנסים לנבא מה תהינה ההכנסות בשנה הבאה נותנים משקל נמוך יותר להכנסות מפעולות אחרות כי הן לא צפויות ולא ניתן להסתמך עליהן.

הוצאות מימון

הוצאות מימון הן בדר"כ העמלות תמורת ניהול ח-ן הבנק, והריבית ששילמת לבנק עבור הלוואות ועבור האופרדרפט.

ההיגיון הוא שאלו הוצאות שניתן למנוע (בעיקר הריבית עבור הלוואות וחריגות) והן נגרמו רק משום שלעסק אין מספיק רזרבות כספיות. כלומר, אם העסק היה מצליח להשיג כספים בדרך אחרת ולא מהלוואות בנקאיות הרווח הנקי שלו היה גדל ללא שום שינוי בפעילות העסקית שלו.

לכן מפרידים בין הרווח שנוצר כתוצאה מהפעילות העסקית הרגילה לבין הרווח לאחר הוצאות המימון.